נדידת בעלי-חיים בטבע ומעברים במהלך חיי האדם

נדידת בעלי-חיים בטבע ומעברים במהלך חיי האדם

נדידה – מעבר, שינוי, הסתגלות, משבר:

מהי נדידה בטבע? נדידת בעלי חיים היא תנועה של אוכלוסיות בעלי חיים על פני מרחקים גדולים מבית גידול אחד למשנהו. הנדידה מתרחשת בזמנים קבועים בשנה, וכוללת תנועות דו כיווניות בלבד . בעלי החיים יוצאים ממקום מסוים, עוברים לתקופה מסוימת למקום אחר, וחוזרים לאחר זמן מה לנקודת המוצא. הנדידה נערכת לשם חיפוש אחר מזון, חיפוש אחר אזורי מחיה עדיפים, חיפוש אחר אספקה של מזון זמין או מחיפוש אחר אתרי רבייה. ישנם דפוסי תנועה נוספים, כגון תפוצה או הגירה שבהם גם בעלי החיים עוברים מרחקים ארוכים, אך לא חוזרים לנקודת המוצא. העופות הם בעלי החיים הידועים יותר מכולם בנדידה שלהם, אך גם יונקים שונים, וחלק מהדגים והחרקים נודדים.  במהלך האבולוציה העניקה הנדידה יתרון יחסי לבעלי-חיים שונים ואפשרה להם להתגבר על תנאי מזג אוויר קשים באזורי המחייה שלהם, וכאשר התדלדלו המשאבים בשטח ובכלל זה מקורות המזון, המרעה והציד.

בעלי-חיים בנדידה בטבע:

נדידת ציפורים:  נדידת ציפורים היא הידועה והנחקרת ביותר מבין נדידות בע"ח. הציפורים מטבען, הן בעלי-החיים הניידים ביותר. העופות מותאמים אנטומית ופיזיולוגית לחיים באוויר. התעופה מקנה לעופות את היכולת לנוע מאזור אחד למשנהו ובחזרה, בהתאם לחילוף העונות, ובחיפוש אחר אקלים נוח לרבייה ולמציאת מזון. נדידת הציפורים היא תנודה עונתית הקיימת, באלפי מינים של עופות. לקראת החורף נודדים העופות מהמחצית הצפונית של כדור-הארץ לכיוון דרום, וחוזרים צפונה באביב לאזורי הרבייה שלהם. נדידת העופות נעשית בשלושה מסלולים עיקריים הנקראים גם "צירי נדידה". ישנם מינים שעוברים אלפי קילומטרים בנדידתם. הציפורים נודדות בלהקות המונות בין 10,000 ל-30,000 ציפורים, ובתקופת הנדידה יכולות לעבור בציר הנדידה "שיירות ציפורים" - מספר רב של להקות בזו אחר זו. שיירות אלה מונות מאות אלפי ציפורים.  נדידת הציפורים שמשה עוד בימי קדם כאינדיקציה לשינוי במזג האוויר. הגעת עופות מסוימים, מסמנת, עד ימינו את מועדי השנה: הסנוניות מבשרות את האביב, הנחליאלי מבשר את הסתיו.

הסיבות לנדידת הציפורים: בראש ובראשונה נדידת הציפורים מתרחשת מסיבה אבולוציונית. החיים בסביבה משתנה הובילו במהלך האבולוציה להתפתחות של התאמות התנהגותיות שונות שמטרתן התחמקות מתנאי סביבה לא נוחים. אחת מההתאמות הללו היא שינוי מקום, כלומר: מעבר למקום שהתנאים בו נוחים יותר. הגורם המרכזי שמביא לנדידה ואף מכתיב את המסלולים שבהם עוברות הציפורים בדרכן, הוא כמות המזון הזמין בסביבה שבה הן נמצאות. המזון הזמין תלוי במזג האוויר: ההתקררות עד קיפאון  באירופה וצפון אסיה גורמת להעלמות הצמחים והחרקים שהציפורים ניזונות מהם ולכן תתוזמן הנדידה על-פי התקצרות שעות היום בחורף של חצי הכדור הצפוני ובאביב של חצי הכדור הדרומי. השינוי באורך היום וההחשכה המוקדמת יוצרים שינויים בהיפותלמוס המביאים לשינויים הורמונליים והפרשה של פרולקטין, טסטוסטרון ומלטונין הגורמים לעליה של כ-40% באכילה, עליה של 15%-50% בצבירת השומן וכן שינוי בדפוסי השינה שיאפשרו נדידת לילה. כך נוצרת התאמה גופנית לתהליך הנדידה. הרווח העיקרי בנדידה הוא החיסכון באנרגיה. הימים הארוכים של הקיץ מאפשרים לעופות מקננים לתת טיפול והזנה טובים יותר לגוזליהם וכן תורמים לעלייה בכמות הביצים. בנוסף, ציפורים נודדות, אינן חוות את חווית החורף ואינן צריכות להשקיע אנרגיה בחימום והישרדות בקור.

מחיר הנדידה: בנדידה סיכונים רבים וביניהם: המסע עצמו דורש השקעת אנרגיה רבה ומאמץ רב. הציפורים עפות קילומטרים רבים והמסע דורש מהן להסתגל לשינויים רבים במהלכו. במסע עצמו ישנם סיכונים של תשישות ומוות – ציפורים רבות נחלשות במהלך המסע ולא שורדות אותו, המסע מזמן טורפים רבים כגון: בזי חופים, עטלפי פירות וכדומה, במהלך הנדידה הציפורים חשופות למחלות וטפילים ובחזרה מהמסע יש צורך בשיקום התשתיות וקיימת סכנה של אובדן הטריטוריה שנעזבה.

עזרים להתמודדות במהלך הנדידה: הציפורים משתמשות במספר טקטיקות להתמודדות עם הנדידה והן: הציפורים נודדות כלהקות בעלות מספר פריטים רב משיקולי אווירודינמיקה והגנה, הלהקה נעה בצורת V המאפשרת חסכון באנרגיה, הציפורים נמנעות ממעבר דרך מכשולים העלולים לסכן אותן כמו הרים גבוהים ומצבורי מים גבוהים בדרכן, הציפורים נודדות בלילה כאשר מזג-האויר נוח יותר והן פחות חשופות לטורפים, הציפורים נודדות בנתיבים מסורתיים וכך הדרך מוכרת לחלק מהלהקה והסיכוי לטעות בדרך קטן.

נדידת הגנו: הגנו הוא אוכל עשב גדול, שחי בערבות אפריקה. מישורי מזרח אפריקה האינסופיים מהווים תפאורה נאותה לאחת מתופעות הטבע הידועות והחשובות בעולם: נדידת כמיליון וחצי בהמות הגנו. ממישורי הסרנגטי העצומים בטנזניה אל מעבר לגבול, לגבעות החומות של שמורת מסאי מארה בקניה, נודדים מדי שנה במחזוריות, למעלה מ-1.4 מיליון פרטים של גנו וכחצי מיליון זברות ואנטילופות. אלו עושים דרכם במסלול מעגלי בכיוון השעון, מרחק של כמעט 3,000 ק"מ בשנה, כשמטרתם לתור אחר אזורי מרעה בהם העשב ירוק יותר. בעקבותיהם נודדות גם חיות הטרף הגדולות של אפריקה. למסע הגדול הזה אין התחלה ואין סוף. הגנו מנהל חיים ארוכים וסיזיפיים של נדודים בעקבות מי שתייה ועשב למרעה, ועלייה לרגל למקומות בהם הם נמצאים. נקודה העשויה לשמש כהתחלה וסוף למסלול הנדידה היא עונת ההמלטה, שבשל הקושי ללדת בדרכים, מצטמצמת לתקופה של שישה שבועות, כאשר רוב ההמלטות מתרכזות לשבוע אחד בלבד. כך מצליחים הגנו למנוע מהטורפים, האורבים להם בציפייה גדולה, לחסל עגלים רבים מדי. מסוף ינואר ועד אמצע מרץ נולדים כ-400 אלף עגלי גנו בפארק הלאומי של הסרנגטי. הנדידה הגדולה מתפרסת כמעט על כל השנה, כאשר ישנם כמה חודשי הפוגה. מסלול הנדידה יוצר מעין משולש שקדקודיו בסרנגטי, בשמורת נגורו-נגורו שבטנזניה ובשמורת מסאי מארה בקניה. בתחילת ינואר ממלאים עדרי הגנו, ועמם בני לווייתם – הזברות, את המישורים האינסופיים של דרום הסרנגטי ואת השמורה הייחודית נגורו-נגורו, כשהם ניזונים מהעשב שצמח לאחר הגשמים. התדלדלות הגשמים לקראת סוף ינואר מפסיקה את צמיחת העשב הטרי ושולחת איתות לגנו לעשות כפי שעשו אבותיהם – לנדוד צפונה. בין יולי לאוקטובר, עדרי הגנו רועים בשמורת מאסאי מארה בקניה. באוקטובר ונובמבר מתחילים לרדת גשמים, והעדרים מתחילים את הנדידה בחזרה לסרנגטי. למרות הסכנות הרבות שצופנת בחובה הנדידה, הגנו בכל זאת נודד על-מנת למצוא מזון ומים זמינים מעבר לנהר וכך לשפר את סיכויו לשרוד.

לקראת הנדידה הגנו מבצע טקסי הכנה: התכנסות וחיבור לקבוצה לקראת הנדידה, הגדרות וחלוקת תפקידים – מי מוביל, מי מאסף (לדוגמא: הזברות מובילות כיוון שהן זוכרות את הדרך למקורות המים והמזון, יצירת שליטה דרך מאפיינים מוכרים כדי להקטין "שטחי אי-וודאות: הליכה בנתיבים מסורתיים, נאמנות לאתרי רבייה. בנוסף – יצירת המשכיות על-ידי הדרכת הצעירים.

נדידת דגי הסלמון:

שימוש באלמנטים מעולם החי במהלך הטיפול: לכל יצור חי יש כוחות שאנו יכולים ללמוד מהם. בטיפול אנו משתמשים בארכיטיפים, סמלים ומטאפורות של בע"ח שאינם נמצאים בחדר. הרעיון הוא שיש לאדם ידע על בע"ח שלא ידוע לו שהוא קיים אצלו, אלא קיים בקולקטיב, ובשל ידע זה, המטופל נמשך לבע"ח מסוימים ומזדהה איתם.

מעברים בחיי האדם: בחיי האדם קיימים מעברים ושינויים המקבילים לנדידה אצל בעלי-החיים. מעבר זה להתחיל משהו חדש שדורש התכוננות, הסתגלות והתמודדות. ישנם שני סוגי מעברים: יש מעברים התפתחותיים שהם מעברים מצופים, המתרחשים בחיים באופן טבעי, למשל: מעבר מהגן לביה"ס, מביה"ס לצבא, נישואים, הבאת ילד לעולם. למעבר הצפוי ניתן להתכונן מראש, לשוחח על-כך וישנם מעברים לא מצופים, למשל: גירושין, פיטורין, פרידה מחבר, מוות פתאומי. התחושות המלוות למעבר הן תחושות של חוסר אונים, חשש, חוסר מוכנות לקבל את המצב, חרדה, כעס. פעמים רבות המעבר כולל משבר ורגרסיה. המעבר דורש השקעת אנרגיה רבה. אדם צריך לפתח מנגנוני הגנה ולדעת להתמודד עם המעבר הצפוי. כאשר אין יכולת התמודדות טובה, עלול להתפתח משבר. כאשר אדם מתכונן למעבר בצורה טובה, הוא מקבל תחושת שליטה שתעזור לו להתמודד עם המעבר ותימנע משבר.

בכל מעבר יש יתרונות וחסרונות, למעבר יש מחיר: בדידות, ויתור על המוכר, ויתור על תחושת ההגנה. אך יש גם יתרונות: הכרת החדש, עצמאות, התחלה חדשה והזדמנות להיבנות, תחושה שהכל פתוח.

איך מתמודדים עם מעבר?

חילזון

חילזון    ספרים: זואולוגיה חלק א', חסרי חוליות/ יהושוע מרגולין. רכיכות הים התיכון בישראל/ פרופ' אל. ברש וז. צנציפר. חי וצומח בעונתו ובבית גידולו הטבעי/ הצעת תכנית לימודים לבתי מדרש למורים.

החילזון שייך למערכת הרכיכות. זו המחלקה העשירה ביותר בין הרכיכות ויש בה מינים רבים. מבנה גופו של החילזון- בקצהו הקדמי של הגוף- ראש מעוגל צהשולח לפניו זוג משושנים קצרים למישוש והרחה, ולמעלה מהם זוג משושנים ארוכים, בראשם ישנה עין זעירה, כעין נקודה שחורה בראשו של כל אחד מהם. באמצעות העיניים האלו מבחין החילזון בין אור וצל ותו לא. מכל מגע קל מתקפלים המשושנים הנבובים פנימה. חלק הגוף הבולט לאחר הראש הוא הרגל. כשחש החילזון בסכנה, הוא מכווץ ומכנס את ראשו ואת רגלו לתוך ביתו פנימה. מזמן לזמן נראה בגוף החילזון, בצד ימין של שפת הקונכיה, נקב קטן, ההולך ומתרחב ולבסוף נסגר. נקב זה הינו נקב הנשימה, המוביל אל חלל הנשימה. אם נסיר את קונכיותו של החילזון מעליו, נראה שגופו עשוי ראש, רגל ושק קרבים, הבולט מעל פני הרגל ומפותל סביב עצמו כסליל. גוף החילזון עשוי חטיבה אחת ואינו פרוק לפרקים כגופם של תולעי הטבעות והחרקים. שכבת תאי אאפיתל מקיפה את חלק הגוף המסוגל לצאת מן הקונכייה. תאים אלה מפרישים מתוכם לחה, המגינה על הגוף במידת מה מפני היובש.

התזונה וצינור העיכול: פי החילזון אופקי ונמצא בראש כלפי מטה. שתי אונות, כעין שתי שפתיים, חופות עליו. האונות תופסות את חומר המזון ומכניסות אותו דרך חלל הפה לפתח בית הבליעה. שתי לסתות קרניות חומות, שצורת חצי סהר להן, צובטות ונושכות מן החומר חתיכות חתיכות ומוסרות אותן ל"לשון" הגדולה הבאה אחריה. הלשון עשויה כעין מגרדת זרועה לאורכה ולרוחבה אלפי שיניים קרניות. שיני המגרדת שוחקות וטוחנות את חתיכות המזון. שתי בלוטות רוק הנמצאות בתוך הגוף מפרישות עליהן את רוקן והופכות אותן לדייסה. דייסה זו עוברת מבית הבליעה דרך הוושט לקיבה מרווחת. מן הקיבה עובר המזון למעי העשוי לעיכול ולספיגה.

המינים נפרדים או שהחלזונות הם אנדרוגינוסים. במערכת המין הזכרית לרוב איבר הזדווגות. בחלזונות ירודים ההפריה היא חיצונית. באחרים ההפריה היא פנימית, והביצים נעטפות בכיסוי מקפתי או בתיקים קרניים. לרוב מוטלות הביצים מחוץ לגוף, ושם נעשית הבקיעה, אך לעיתים נשארות הביצים בתוך גוף החילזון עד בקיעת הצעירים מהם.

מחזוריות שנתית ומחזוריות יומית בפעילות החילזון:

החילזון מצמצם את פעילותו לעונת שנה מסויימת ולשעות קבועות ביממה. הוא פעיל בעונה הלחה והקרירה ואף בה מצטמצמת פעילותו לאותן שעות בהן הלחות מירבית- שעות הלילה. מחזור פעילותו מתחיל עם היורה ונפסק עם גמר הגשמים. כשבאים ימי שמש וחום, מפסיק החילזון את פעילותו. גם בתקופה הלחה ייעלמו החלזונות מידי בוקר ויתחפרו באדמה. כך הם מעבירים את שעות היום כשהם מוגנים בקונכיותם ומחופרים בקרקע לחה.

עונת הרבייה של חילזון השדה מתחילה מייד עם רדת היורה. כל פרט מבין חלזונות השדה מזדווג ומטיל, ככל הנראה, רק פעם בשנה. הפתחותו וגידולו של החילזון הצעיר הינם איטיים וממושכים והוא מגיע כנראה לבגרות כעבור שנתיים. אורך חייו של חילזון השדה הינו 5 עד 6 שנים.

הסוואה

פואניסטיקה של חוליינתים:

זיקיתיים:
נמצאת בעיקר באפריקה ומדגסקר. ישנם כ  200 מינים, בארצנו יש רק מין אחד ושמו זיקית מובהקת.
ישנם שני מאפיינים בולטים בזיקיות.

1-   ארבוראלי – חיים על עצים וצמחים.

2-   מאפיין ההסוואה.

המאפיין הארבוראלי – היא מאוד יעילה בטיפוס ועמידה בעצים וצמחים. הזנב מאוד שרירי הוא משמש מאין רגל חמישית .
לכל זיקית יש חמש אצבעות בכל רגל אך אינן יכולות לפסק את האצבעות, יש חיבור של שתי אצבעות ושלוש אצבעות.לכן זה לא נוח להליכה על הקרקע.

הסוואה –הצבעים של הזיקית מתאימים לרקע שלה. רוב החולייתנים קשורים בהסוואה ויש הרבה מינים של בעלי חיים שיודעים לשנות את הצבעים שלהם. הזיקיות מיוחדות בהסוואה מכיוון שהן משנות את צבען מהר מאוד, שינוי הצבע שלהן לא במודע והן יכולות אף לשנות חצי מהצבע של גופן.
כל הזיקיות הן פעילות יום בבוקר הטמפרטורה של האוויר קרה והזיקית רוצה לקלוט חום ולכן היא תעלה אל העץ ותחשוף את חצי גופה אל השמש, החצי הגוף הזה יהיה בצבע כהה, לאחר שתחמם את החלק הזה תהפוך צד אשר הוא יהיה כהה ובו היא תקלוט את החום.
שינוי הצבע קשור גם לאינטרקציה בין הזיקיות השונות, הם טריטוריאליים , לכל זיקית יש טריטוריה של עץ או שניים ואם זיקית אחרת מתקרבת לטריטוריה הן מתחילות לתקשר בעזרת החלפת הצבעים. הסיבה ל"פלישה של זיקיות לטריטוריה" היא כייון שלפעמים נגמר לזיקית מסוימת מזון בטריטוריה שלה והיא צריכה לחפש טריטוריה חדשה.
 עד פה נושא ההסוואה גם כן קשור למאפיין הארבוראלי.

מאפיין ההסוואה המוחלט – זיקית צורתה היא כמו עלה, אך בזמן רוח כאשר כל העלים נעים היא לא נעה , לכן היא תנוע בכוונה על מנת להסוות את צורתה לעלה. מאפיין זה גנטי מולד אינסטינקטיבי.
לזיקיות אין צוואר, היא "ויתרה" על הצוואר כדי להסוות עצמה לעלה, לכן היא פיצתה את עצמה בעיניים המסוגלות לנוע כמעט 360 מעלות, כתוצאה מכך היא יכולה לראות שתי תמונות במקביל. לאחר שתבחר על איזו תמונה היא מעדיפה לוותר (חרק רחוק יותר, טורף רחוק יותר) היא תמקד את ראייתה על אובייקט אחד על מנת שיהפוך לתלת מימד.
לעתים הלשון כאורך גופה ובעזרתה צדה חרקים כמו צרצרים. לזיקית יש כמו שק שמחזיק את כל הלשון פנימה. כאש היא צדה היא פותחת את הלשון לאט כדי שהנטרף לא ישים לב.
קצה הלשון מאוד בשרני וכבד ובכך המשקל עוזר לזרוק את הלשון ולתפוס את הנטרף ולטרוף אותו ישר.
קיים סיכוי בוה יותר לטורפים של הזיקית לטרוף אותה במהלך היום כאשר פעילה.
ישנו מעט מאוד ידע על רביית הזיקית כיוון שלא נעשה מחקר. במעט שחקרו את הזיקיות בטבע  ראו שהטילו את הביצים בגומה או תעלה או אפילו מחילה באורך של מטר ושבעים סנטימטרים מתחת לאדמה , בסופה מטילה את הביצים, ברך כ-40 למספר ולאחר מכן היא יוצאת מכסה את התעלה ולא חוזרת יותר.
הזכר מעורב רק בתהליך ההזדווגות עם הנקבה אך לא נשאר מעבר לזה. הביצים מאוד קטנות ורבות במספר, ישנם הרבה מקרים שבהם צופים שהנקבה יוצאת לאחר ההטלה ומתה כתוצאה ממאמץ יתר ותשישות.
כנראה שיש חיזור של הזכר באמצעות הצבעים.
מהביצים בוקעים צאצאים ששורדים לבד אפילו במשקל גרם, בחודשים הראשונים לחייהם הם חיים בקרקע בשביבת שיחים ואוכלים פרעושים, לאחר מכן מטפסים על עצים.
תוחלת החיים שלהם 5-7 שנים.
כאשר טורף מגיע הזיקית פוערת את פיה, מנפחת את גופה ונושפת חזק  כדי לנסות להבריח את הטורף להוליך אותו שולל ולגרום לו להתבלבל.

חומטיים:
הוא נראה כמו נחש, לחלקם יש גפיים שהם קטניים, חלקם עם גפיים שריריים, לחלקם אין גפיים כלל. רובם משריצים חלק מטילים ביצים. חלק פעילי יום וחלק פעילי לילה, חלק מתחפרים וחלק לא. זה משתנה בין הסוגים והמינים.
לחומש בלי גפיים יש פתח שמע ולכן הם לא משווים עם נחשים.
בדרך כלל מוצאים חמוטים שמתחפרים, הם פעילי יום.
יש מינים שתורמים יותר בשמירה על צאצאים, בחומט מנומר האמא נשארת ליד הביצים . יש מאפיין אחד שמאפיין את כל החמוטים בעולם. בתוך עורם גדלות לוחיות גרם ובעצם יוצרות שוויון. זה עוזר בהתחפרות וגם להתמודד עם טורפים כיוון שהשריון מקשה.

מערך קסדה

מערך שיעור ראשון

שם המתכנן

תחום הדעת: מדעים

תאריך השיעור המתוכנן ומיקומו במערכת השעות:  

נושא השיעור: קסדה

יעדי השיעור:

-          התלמידים ישתמשו בהיקשר חדש למושג  צורך. ויסבירו מדוע הקסדה שייכת לעולם הטכנולוגיה.

-          התלמידים יתארו את סוגי המידע הטכנולוגי הדרושים לבניית הקסדה. ויסבירו את חשיבות המידע לפתרון הטכנולוגי.

שאלת המחקר:  כיצד אתכנן פעילויות המאפשרות למידה שיתופית בקבוצות?

למידה שיתופית מהווה שם כולל למספר רב של שיטות הוראה ולמידה המדגישות יסודות של שיתופיות בין תלמידים במהלך פעילותם הלימודית.(הרץ-לזרוביץ, ר'. שדל,ב' 2003).

למידה שיתופית בקבוצה מתאפיינת בקיום מטרה קבוצתית, בדפוסי ארגון ופעולה מוסכמים, בנורמות התנהגות וקריטריונים של השתייכות. כל אחד רואה עצמו כמרכיב חיוני שפעולתו תלויה בפעילות השני. מכאן, ההשפעה ההדדית זה על זה במאמצים להשיג את המטרות המשותפות (גוטליב א', 2000). כל קבוצת תלמידים פועלת כמערכת עצמאית, המבצעת משימות דומות למשימותיהן של הקבוצות האחרות. בתוך כל קבוצה על התלמידים להתחלק לתפקידים ולעבוד בשיתוף פעולה (מחלב, 2003).שיתוף פעולה בקבוצה מתבטא בכך שהמשתתף חייב לעשות מאמץ מודע על מנת להבין את האדם האחר בתהליך של עבודה משותפת (קרניאל, 2011).

השיתופיות בין התלמידים יכולה להיות מובנית בדרכים רבות ושיטות שונות במטרה להגיע לדרכים ייחודיות להבניית שיתופיות לימודית בין תלמידים.  (הרץ-לזרוביץ, ר'. שדל,ב' 2003). בשיעור זה אתמקד בשיטה הבאה:

שיטה המכונה "ללמוד יחד" , המבוססת על שיתופיות פתוחה ובלתי מובנית, בה התלמידים עושים ביחד פעילויות כגון: דיון, ויכוח, עריכת סיכום והעלאת רעיונות.

בשיעור זה כל קבוצה תקבל תמונות על התלמידים לדון יחד ולהגיע למסקנה  על איזה צורך עונה הקסדה כמו כן הם יתבקשו לבדוק  במה  דומות ובמה שונות הקסדות .  

במשימה הראשונה כל קבוצה תקבל תמונות של קסדות על כל קבוצת תלמידים לשוחח ולהגיע להסכמה במה הקסדות דומות ובמה הן שונות זו מזו. את הדברים שהם כתבו הם יציגו לכיתה.

עזרים/ מקורות למורה:

-          המדריך למורה "במבט חדש"

-          חוברת לימודים לתלמיד "במבט חדש"

-          תוכנית לימודים וסטנדרטים בנושא המדעים לחינוך היסודי.

אמצעים:

-          חוברת לימודים לתלמיד "במבט חדש"

-          קטע מידע

-          תמונות של קסדות

מונחים נלמדים:מידע טכנולוגי,

משך המפגש:45 דקות

תכנון השיעור

פתיחה: 15 דק'

אסביר לתלמידים שהטכנולוגיה היא בעצם תהליך שבאמצעותו אנחנו פותרים בעיות.

כל קבוצה תקבל תמונות של קסדות שונות. אשאל את התלמידים, על איזו בעיה- צורך  עונה הקסדה. אבקש מהתלמידים לציין במה שונות ובמה דומות התמונות שלפניהם..

גוף השיעור( 15 דק')

התלמידים יקבלו קטע קצר (מצורף בנספחים) התלמידים יתבקשו לקרוא את קטע המידע ולענות על השאלות.

סיכום: 10 דק'

אכנס את הכיתה לסיכום השיעור. נפתור יחד את שאלות על הלוח שהשיבו עליהם בקבוצה ואבקש מהתלמידים לתקן ולהדביק את הדף במחברת

הקסדה

קיראו את הקטע שלפניכם וענו על השאלות

הקסדה

יש קסדות בצורות שונות ובצבעים רבים. הקסדות עשויות מחומרים שונים המתאימים לשימוש שעושים בהן. את הקסדה פיתחו כבר לפני אלף שנים. קסדת המתכת הייתה חלק ממדי השריון שאותם לבש הלוחם כדי להגן על ראשו.

עם השנים השתנו הקסדות בהתאם לצרכים השונים שהיו לאנשים: הצורה והמבנה שלה השתנו וגם החומרים שמהם ייצרו את הקסדות השתנו. כדי לייצר קסדות לצרכים שונים דרוש מידע.

לדוגמא-  כדי  לייצר קסדה לרוכב אופניים או לייצר קסדה לפועל במפעל  צריך להכיר את סוגי החומרים שונים, להכיר את התכונות שלהם וללמוד כיצד הם יתאימו לשימושים השונים שנעשו בקסדה. כלומר, דרוש מידע על הצורה ועל המבנה המתאימים לשימוש בקסדה, וכן דרוש מידע על שיטות הייצור שיאפשרו לנו לייצר את הקסדה. מידע זה נקרא מידע טכנולוגי.

שאלות:

          1. על איזה צורך עונה הקסדה? -----------------------------------------------------------

2.       השלימו את הטבלה הבאה:

מי משתמש בקסדה ?	לאיזה צורך?

3.       מאיזה חומר ייצרו בעבר את הקסדה? מדוע לדעתכם השתמשו בחומר זה?

-------------------------------------------------------------------------------------------------------

-------------------------------------------------------------------------------------------------------

4.       לאילו סוגים של מידע אנו זקוקים כדי ליצור קסדה?

-----------------------------------------------------------------------------------------------

----------------------------------------------------------------------------------------------

5.       הסבירו מדוע הקסדה שייכת לעולם הטכנולוגיה

-----------------------------------------------------------------------------------------------

1.     הכרמל כבית גידול

1.1 גיאוגרפיה וטופוגרפיה

הכרמל משתרע מצפון הרי השומרון עד למפרץ חיפה. צורתו משולש, הנתחם על ידי עמק יזרעלי ממזרח, מפרץ חיפה מצפון, מישור החוף במערב ורמת מנשה בדרום. הכרמל מורכב משלושה אזורים גיאוגרפיים הנבדלים זה מזה בגיאולוגיה, באקלים ובצמחייה. החלק המזרחי הוא הר אמיר( אום אל פחם), מערבה ממנו רמות מנשה ובחלק המערבי( מפרץ חיפה) נמצא הר הכרמל.( קלפון, 2009)

הר הכרמל קרוב אל הים מכל הר אחר בארץ. ההר מגיע לגובהו המכסימלי בצדו המזרחי, בסביבות עוספיה, הפסגה הגבוהה ביותר היא רום כרמל (546 מ' ) בחלקו המערבי, רמת הכרמל, גבהו נע בין 50 ל300 מ'.  ההר יורד בהדרגה כלפי דרום ומערב, נופל תלולות למזרח ויוצר מצוק הפונה לעבר עמק יזרעאלי המערבי ועמק הקישון. ( זהרי, 1982).

הכרמל הוא הר צעיר יחסית שנוצר משכבות של גיר והוא בנוי מערוצים עמוקים ומורדות תלולים. נשארו סלעי בזלת וטוף, שהם תוצאה מפעילות געשית שהייתה בכרמל בעבר הגיאולוגי. ( קלפון, 2009). הכרמל בנוי ממיסלע רבגוני: דולמיט קשה, גיר, קירטון עם צור, חוואר, טופים ובזלת געשיים ואפילו גיר של שונית, עשיר במאובני צדפות. ( מרקוס, 1997).

יש בכרמל הרבה נחלים. הנחלים יורדים בחלקם מערבה ובחלקם מזרחה ורק נחל גיבורים יורד צפונה ונשפך אל נחל הקישון. הנחלים המערביים: נחל גלים, נחל אורן, נחל המערות, נחל דליה, נחל התנינים. כולם נשפכים לים. הנחלים המזרחיים: נחל יגור, נחל יוקנעם ונחל השופט. כולם נשפכים אל נחל הקישון.

1.2 גורמים אביוטיים

אקלימו של הכרמל הוא ים תיכוני טיפוסי. בקיץ  נמוכה בו מידת החום בשתיים- שלוש מעלות לפחות מאשר בעמקים אשר לרגליו. הרוח המצויה ביותר בכרמל היא הרוח המערבית והמערבית- דרומית, ואילו בחודשי החורף שכיחה הרוח המזרחית. הכרמל מקבל כמות משקעים גדולה (600-800 מ"מ). לחות האוויר גבוה בו במשך כל השנה. ( לוינזון, 1958)

הקרקעות בכרמל

קרקע היא שכבה דקה בקרום הארץ שנקראת אדמה. הקרקע מורכבת ממינראלים, חומר אורגני, מים ומחללי אוויר. תכונות הקרקע מושפעות מסלעי מוצא שלה, מהאקלים של האזור הגיאוגרפי, מהצמחייה הטבעית הגדלה על הקרקע ומעוד גורמים ביוטים ואביוטיים.

ברוב הקרקעות חיים מיקרואורגניזמים השייכים לעולם החרקים, התולעים, החיידקים והפטריות המפרקים את החומר האורגני וכך שורשי הצמחים יוכלו לקלוט אותו. הקרקע מורכבת ממקטעים שונים, על פי גודל החלקיקים. בקרקע חולית, חלקיקי החול הם הגדולים ביותר ומחזיקים מעט מאוד מים. חלקיקי החרסית הם הדקים ביותר ומחזקים יותר מים.

הקרקעות בכרמל בעיקר הן: אדמת טרה רוסה שהיא אדמת הרים אדומה, צבעה אדום בגלל תחמוצות ברזל המרכיבות אותה. היא נוצרת כתוצאה מהתפרקות סלעי דולומיט וסלעי גיר קשים ועובייה מועט. אדמת רנדזינה, צבעה אפור ונוצרת מהתפרקות סלעי הקרטון הרכים. על הקרקע הרנדזינה מוצאים את הרתמה הקוצנית ( השיח הגדל בכרמל ובסביבתו בלבד). ( קלפון, 2009)

1.3 גורמים ביוטים

הצמחייה בכרמל

הר הכרמל נבדל משאר ההרים שבארץ  בנופו וברעננות הירק השופע עליו. בעבר הר הכרמל היה מכוסה יערות, יער הכרמל כמעט ונעלם כתוצאה מהמלחמות השונות, השריפות המתרחשות באזור מדי פעם ובגלל כבשני הסיד והעזים הצורכים עצי הסקה  אך כיום ניתן להבחין בשרידי יערות אלה במקומות שונים על ההר, ניתן למצוא ארנים, אלונים, חרובים קטלבים ועצים אחרים.                                 במהלך השנים האחרונות נעשתה עבודה רבה לשיקום יער הכרמל    

הכרמל נחשב להר הירוק, המתאפיין בצמחיים רב- גוניים ורב- צורתיים. הצומח מכסה את השטח בהתאם לתשתית הגיאולוגית ומבליט אותה. צמחיית הכרמל עשירה מאוד במספר מיניה. ישנם מספר מינים שנמצאים רק בכרמל ואינם מצויים בארץ לדוגמא: בוצין אופקי, שום סתווי, כרוב כרתי, רתמה קוצנית, אכסף מבריק וחלבוב השיח. הצומח של הכרמל עשוי יער של אורנים וחרשים של חברת האלון המצוי והאלה הארץ- ישראלית וחברת החרוב ואלת המסטיק.

בוצין אופקי:  בוצין אופקי פורח באביב המאוחר, מאפריל עד מאי. תכונתו הבולטת ביותר היא עוקצי הפרחים, הגדלים הצדה בצורה אופקית, והם ארוכים פי 2 ויותר מאורך הגביע, ומכוסים שערות בלוטיות. הוא ניכר ממיני בוצין אחרים בכך שיש לו רק ארבעה אבקנים בפרח. בוצין אופקי הוא צמח נדיר, נמצא בארץ רק בכרמל. גדל במקומות סלעיים בחורש וביער ובמחצבות נטושות. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שלמזרחו של הים התיכון. בוצין משמעו נר (בארמית), והשם מדמה את הפרח הצהוב, הנישא על גבעול זקוף, לשלהבת נר. ואכן לכל מיני הבוצין פרח צהוב גדול עם חמישה עלי כותרת פרושים. הפרח מואבק על ידי דבורים אוספות אבקה. גבעול: ציר בלתי מעוצה של הצמח, הנושא עלים, פרחים ופירות
למונחון המלא

אכסף מבריק: אכסף מבריק פורח מאמצע מרס עד סוף אפריל. הפרחים פרפרניים גדולים, צבעם צהוב נוטה מעט לאדום. פרפרני (פרח): פרח של צמח ממשפחת הפרפרניים
למונחון הגביע ארוך מאוד, ישר עוטף את תחתית הפרח, שעיר מאוד.

גביע: העטיף החיצוני (הירוק בדרך-כלל) של פרח בעל עטיף כפול
למונחון אכסף מבריק הוא צמח נדיר בארץ, ראוי להגנה. הוא מעדיף קרקעות רנדזינה וחוואר ומסלע קירטוני. הוא גדל רק בכרמל ובאתרים בודדים בגליל העליון.אבלוטית (שערה): שערה המפרישה חומר כלשהו, ריחני, דביק או שמנוני
למונחון המלאיער: שטח ששולטים בו עצים גבוהים (מעל 5 מ) בצפיפות יחסית
למונחון המלאאכא

כרוב כרתי: תפוצתו בעולם היא האגן המזרחי של הים התיכון וכוללת את דרום טורקיה, כרתים, מערב סוריה, וחצי האי קרים בים השחור.  הצמח גדל בישראל רק בשמורת הטבע נחל המערות, שבחוף הכרמל, בה כמות הפרטים מוערך בכמה עשרות פרטים בלבד. מכאן החשיבות בשמירה עליו במקומו הטבעי ובביצוע מאמצים להגדלת האוכלוסייה.  ייחודו של הצמח הוא בהיותו צמח רב- שנתי בעוד שמרבית המינים המשתייכים למשפחת המצליבים הם חד-שנתיים. משום כך אותם הפרטים מלבלבים מדי שנה על גבי המצוקים עם התחלת עונת הגשמים .

רותמה קוצנית: רתמה קוצנית גדלה בארץ רק בכרמל ובגבעות שבסביבתו. גדל בחורשחורש: שטח בור ששולטים בו שיחים גבוהים ועצים נמוכים
למונחון המלא אלונים וביעריער: שטח ששולטים בו עצים גבוהים (מעל 5 מ) בצפיפות יחסית
למונחון המלא אורנים בקרקע רנדזינה שמוצאה מאבן-גיר רכה. תפוצתו העולמית מצומצמת לארצות שבמזרחו של הים התיכון. הכרמל הוא הגבול הדרומי של תחום תפוצתו העולמי. העלים פשוטים, קטנים, נושרים במהרה, לאורך הענף שקועים חריצים, ובהם מוגנות הפיוניות.פשוט (עלה): עלה בעל טרף רציף שאיננו מורכב מעלעלים נפרדים
למונחון המלא

חלבוב השיח: שיח שגובהו 0.5-1.5 מטרים, גדל אך ורק באזור נחל שיח בחברת חרוב אלת המסטיק. הוא צמח ים תיכוני. לשיח עלים גדולים ובשרניים ושלכת קיץ. הגבעולים של השיח בשרניים, אוגרים מים, ואם נגרד את הקליפה החיצונית של הגבעול נמצא רקמה ירוקה  מטמיעה. (זהרי, 1982 ו שורר, 1986).

 מבנה הקרקע והאקלים גרמו להתפתחות צמחייה המורכבת ברובה מחורשי ים תיכון כגון: אלון מצוי, אורן ירושלים, אלון תבור, חרוב מצוי, בר- זית בינוני, אלון תולע. יחידות  הצומח הנפוצות ביותר שייכות ליחידת העל של האלון המצוי. יחידה זאת מופיעה בערוצים של אשדות יגור ובאגן הניקוז של נחל גלים והיא יוצרת חורש גבוה, צפוף ומרשים.

אלון מצוי גדל על סלעי גיר, שורשיו חודרים עמוק לאדמה בין הסלעים הסדוקים. האלון המצוי מסוגל להתקיים מאות שנים. יש בו פרחים זכריים ונקביים הפורחים בחודשי אדר- ניסן.

יער אורן ירושלים נמצא על הפסגות הקרטוניות של ההר. הסלע הקרטוני בעל כושר ספיגה של מי גשמים. תכולת המים בו מגיעה עד 25% מנפחו. האורן שולח מערכת שורשים עבה ומקבילה לפני השטח בצורה רדודה ושורשים קטנים לספיגת המים. האורן תופס את הפסגות והקומה העליונה של היער כי הוא דורש אור רב.   בחברת האורן ניתן למצוא חלק מהצמחים הבאים: רתמה קוצנית, קטלב מצוי, קידה שעירה, לוטם מרווני ולוטם שעיר ומרווה משולשת. יחידה זו יוצרת תצורות של יער או חורש.

החרוב המצוי, הוא עץ דו ביתי הפורח בסוף הקיץ ופרותיו בשלים שנה לאחר מכן. רוב שורשיו עמוקים אך יש לו גם שורשים המשתרעים על פני הקרקע. החרוב לא גדל בהרים גבוהים בגלל הטמפרטורות הנמוכות של החורף.

אלת המסטיק, הוא שיח דו ביתי ירוק-עד, הוא גדל במקומות רבים בחברת החרוב המצוי.רוב  השורשים עמוקים אך יש לו גם שורשים המשתרעים על פני הקרקע. אלת המסטיק מתחדשת מהר לאחר שריפה או כריתה.

יחידת- העל של אלון התבור יוצרת ברוב המקרים יער פארק, בשטחים נרחבים בכרמל הנמוך ובשוליים המזרחיים של הכרמל.

יחידת- העל של בר- זית בינוני מופיעה לרוב בחורש מדוכא. יחידה זו המוגבלת בתפוצתה מופיעה על שטחי טרשים של דולומיט- יגור וגיר מוח'רקה, לרוב במקומות שסבלו מרעיית יתר וכריתה.

יחידת- העל של אלון התולע מוגבלת מאוד בתפוצתה. היא יוצרת חורש גבוה, לא סבוך, או יער פארק, לרוב מלווה באלון מצוי. היחידה מופיעה בעיקר בחלקים הגבוהים של דרום מזרח הכרמל. ( מרקוס, 1997)

החי בכרמל

עד תחילת המאה שימש הכרמל כבית גידול לכמה בעלי- חיים גדולים וקטנים, אך התפשטות השימו ברעל והדברות הביא להכחדתם. עוד בראשית המאה העשרים היו בכרמל יונקים רבים ובהם גם טורפים.  הטורף המסוכן היה הנמר. הנמר היה מסתתר ביום בתוך המערות ובלילה היה יוצא.

מאוכלי העשב היה קיים אייל הכרמל (שהושמד לגמרי ב 1909 ע"י ציידים). האייל היה שוכן ביערות וסבכי חורש. קרניו מפוצלות ומתחלפות כל שנה. כמו כן הושמד היחמור, אחד האיילים היפים ביותר. צבעו אדמדם מנומר לבן. קרניו של היחמור עגולות בבסיסיהן ומורחבות בקצותיהן. הצביים כמעט נעלמו מן הכרמל, אך האוכלוסייה התאוששה לאחר הקמת המדינה וכיום הם מצויים בשטחים הפתוחים אשר ברום הכרמל.

בסוף שנות ה 50 עדיין יללו התנים בלילות מתוך עמקי הנחלים שבתחום חיפה. בשנות ה60 נעלמו התנים בגלל ההרעלות, אך כיום התאוששה האוכלוסייה וכיום ניתן למצוא את התנים בכל רחבי הכרמל.

השועלים גם נמצאים בכרמל אך הזאבים נעלמו בכרמל מאז שנים. חתול הבר נעשה נדיר יותר ויותר. הסמור נלכד לפעמים, אך הוא נדיר. לעומת זאת התרבתה מאוד הנמיה. תחילה היא נפגעה מהרעלים אך היום היא מצוייה אפילו בתחומי חיפה ובקרבת הבתים.

חזיר הבר התרבה בכרמל ובסביבותיו, אפשר למצוא את עקבות רגליו ונבירותיו בכל רחבי הכרמל. לעיתים רחוקות אפשר להיתקל בחזירים עצמם וזאת בעיקר במקומות שונים בדרום הכרמל ובמדרונות הצפוניים של ההר.

היונק המצוי ביותר  בימינו בכרמל הוא שפן הסלעים. הוא נמצא כמעט בכל נחלי הכרמל, הוא מטפס על הסלע וכאשר הוא עומד עליו הוא מתמזג עמו בצבעו האפור חום.  בחורף ניתן לראות אותו בשעות הצהריים ובימי הקיץ החמים ניתן לראותו בשעות שבהם השמש לא חזקה.

המערות הרבות שבכרמל שימשו בעבר כבית גידול לעטלפי פירות ועטלפי חרקים. ההדברה המכוונת נגד עטלפי הפירות גרמה להכחדה כמעט מוחלטת של עטלפי החרקים.

מבין העופות עשיר הכרמל בציפורי השיר, חגלות ויוני סלעים. מבין הציפורים היציבות בולטים: השחרור, הירגזי המצוי, החוחית המצויה, הצופית, הפשוש, הצוצלת, הנקר הסורי. מבין הציפורים הנודדות בולטים: התכלילית, הסלעית האירופית, החנקן אדום הגב, הסבכי שחור הכיפה והזהבן.

מבין הציפורים החורפות בולטות: אדום החזה, עלוית החורף, הדוחל שחור הגרון, הפרוש והקיכלי המזמר.

כמו כן עופות רבים נפגעו והושמדו. לפני כעשרים שנה  היו מצוקי הכרמל אחד מריכוזי העופות הדורסים בארץ. נמצאו שלוש עד ארבע מושבות דגירה של נשרים. שמספרם הגיע למעלה מארבעים זוגות. הרחם הלבן שחור והעורב השחור היציב שגם הם כמעט נעלמו מן הכרמל ורק זוגות בודדים נשארו. העייט הנצי אחד מהעופות הדורסים השכיחים בארצנו הצליח לשמור על קיומו בכרמל.  כמן כן נעלם עיט הצפרדעים שדגר על עצים בכרמל.

דוגרים בימנו כמה זוגות של עקב עיטי, שהוא יציב בארץ וצבעו חום- חלוד. ניתן לראות עקבים עיטיים בסביבות חורבת דובה שבקרבת קרן כרמל, בנחל חרובים, ובנחל המערות התחתי. 

בקיץ מצוי בכרמל החויאי, המקיץ בארץ. החל מסוף פברואר אפשר לראות זוגות חויאים מרחפים בשמיים.  עורבים שחורים עדיין נמצאים בכרמל. הבזים האדומים שהיו מגיעים אלינו באביב עד שנות ה 40 פחתו מאוד בכרמל.  אך הבזים המצויים עדיין שכיחים בכרמל.

דורסי הלילה נפגעו פחות מדורסי היום וזו מהסיב שמספרם מועט מזה של דורסי היום. כיום בכרמל ידועים שבעה עד שמונה זוגות אוחים, הדוגרים במצוקי הכרמל המערבי ובנחל רקפת. ניתן למצוא כיום בכרמל את הלילית המצויה שצבעה חום- אפור בהיר .

זוחלים רבים נפגעו ונעלמו גם הם. תנין היאור חי באיזור נחל התנינים עד סוף המאה ה 19. אילו הצב הרך עדיין חי בסביבת בריכת תמסח ומערבה לה. עם השמדת הדורסים הגדולים התרבו הצפעים. נחשים הנפוצים בכרמל הם: זעמן המטבעות ותלום הקשקשים. כמו כן מצויים בכרמל: קמטן החורש, החרדון המצוי, הלטאה הזריזה, שממית העצים, שממית הסלעים, חומט הפסים, החומט הגמדי ועוד.

מהדו חיים ניתן למצוא בכרמל את הסלמנדרה המצויה שמשריצה במי מעיינות וגבים( בקרבת עוספיא) , הלטאה הירוקה שצבעה ירוק עז שנמצאת גם היא בכרמל ואילו דרומה לו היא נדירה ביותר. ( שורר, 1986  וזהרוני, תשכ"ז)  

ביבליוגרפיה:

1.       זהרוני, מ' ווגר, א'( תשכ"ז). למטייל בכרמל. ירושלים: מכון הנרטייה סאלד.

2.       זהרי, מ' (1980). נופי הצומח של הארץ. תל אביב: עם עובד.

3.       לוינזון, י' (1958). ממרגולת הכרמל לעמק דותן. תל אביב: מערכות.

4.       מרקוס, מ' (1997). הר הכרמל: סקר נוף ומסלולי טיול. ירושלים: רשות שמורת הטבע.

5.       קלפון, א' (2009). כרמל וחופו: טבע ואתרים. חיפה: הוצאת המחבר.

6.       שורר, י' (1986). הכרמל: טבע ונוף. ירושלים: משרד החינוך והתרבות.