1.     הכרמל כבית גידול

1.1 גיאוגרפיה וטופוגרפיה

הכרמל משתרע מצפון הרי השומרון עד למפרץ חיפה. צורתו משולש, הנתחם על ידי עמק יזרעלי ממזרח, מפרץ חיפה מצפון, מישור החוף במערב ורמת מנשה בדרום. הכרמל מורכב משלושה אזורים גיאוגרפיים הנבדלים זה מזה בגיאולוגיה, באקלים ובצמחייה. החלק המזרחי הוא הר אמיר( אום אל פחם), מערבה ממנו רמות מנשה ובחלק המערבי( מפרץ חיפה) נמצא הר הכרמל.( קלפון, 2009)

הר הכרמל קרוב אל הים מכל הר אחר בארץ. ההר מגיע לגובהו המכסימלי בצדו המזרחי, בסביבות עוספיה, הפסגה הגבוהה ביותר היא רום כרמל (546 מ' ) בחלקו המערבי, רמת הכרמל, גבהו נע בין 50 ל300 מ'.  ההר יורד בהדרגה כלפי דרום ומערב, נופל תלולות למזרח ויוצר מצוק הפונה לעבר עמק יזרעאלי המערבי ועמק הקישון. ( זהרי, 1982).

הכרמל הוא הר צעיר יחסית שנוצר משכבות של גיר והוא בנוי מערוצים עמוקים ומורדות תלולים. נשארו סלעי בזלת וטוף, שהם תוצאה מפעילות געשית שהייתה בכרמל בעבר הגיאולוגי. ( קלפון, 2009). הכרמל בנוי ממיסלע רבגוני: דולמיט קשה, גיר, קירטון עם צור, חוואר, טופים ובזלת געשיים ואפילו גיר של שונית, עשיר במאובני צדפות. ( מרקוס, 1997).

יש בכרמל הרבה נחלים. הנחלים יורדים בחלקם מערבה ובחלקם מזרחה ורק נחל גיבורים יורד צפונה ונשפך אל נחל הקישון. הנחלים המערביים: נחל גלים, נחל אורן, נחל המערות, נחל דליה, נחל התנינים. כולם נשפכים לים. הנחלים המזרחיים: נחל יגור, נחל יוקנעם ונחל השופט. כולם נשפכים אל נחל הקישון.

1.2 גורמים אביוטיים

אקלימו של הכרמל הוא ים תיכוני טיפוסי. בקיץ  נמוכה בו מידת החום בשתיים- שלוש מעלות לפחות מאשר בעמקים אשר לרגליו. הרוח המצויה ביותר בכרמל היא הרוח המערבית והמערבית- דרומית, ואילו בחודשי החורף שכיחה הרוח המזרחית. הכרמל מקבל כמות משקעים גדולה (600-800 מ"מ). לחות האוויר גבוה בו במשך כל השנה. ( לוינזון, 1958)

הקרקעות בכרמל

קרקע היא שכבה דקה בקרום הארץ שנקראת אדמה. הקרקע מורכבת ממינראלים, חומר אורגני, מים ומחללי אוויר. תכונות הקרקע מושפעות מסלעי מוצא שלה, מהאקלים של האזור הגיאוגרפי, מהצמחייה הטבעית הגדלה על הקרקע ומעוד גורמים ביוטים ואביוטיים.

ברוב הקרקעות חיים מיקרואורגניזמים השייכים לעולם החרקים, התולעים, החיידקים והפטריות המפרקים את החומר האורגני וכך שורשי הצמחים יוכלו לקלוט אותו. הקרקע מורכבת ממקטעים שונים, על פי גודל החלקיקים. בקרקע חולית, חלקיקי החול הם הגדולים ביותר ומחזיקים מעט מאוד מים. חלקיקי החרסית הם הדקים ביותר ומחזקים יותר מים.

הקרקעות בכרמל בעיקר הן: אדמת טרה רוסה שהיא אדמת הרים אדומה, צבעה אדום בגלל תחמוצות ברזל המרכיבות אותה. היא נוצרת כתוצאה מהתפרקות סלעי דולומיט וסלעי גיר קשים ועובייה מועט. אדמת רנדזינה, צבעה אפור ונוצרת מהתפרקות סלעי הקרטון הרכים. על הקרקע הרנדזינה מוצאים את הרתמה הקוצנית ( השיח הגדל בכרמל ובסביבתו בלבד). ( קלפון, 2009)

1.3 גורמים ביוטים

הצמחייה בכרמל

הר הכרמל נבדל משאר ההרים שבארץ  בנופו וברעננות הירק השופע עליו. בעבר הר הכרמל היה מכוסה יערות, יער הכרמל כמעט ונעלם כתוצאה מהמלחמות השונות, השריפות המתרחשות באזור מדי פעם ובגלל כבשני הסיד והעזים הצורכים עצי הסקה  אך כיום ניתן להבחין בשרידי יערות אלה במקומות שונים על ההר, ניתן למצוא ארנים, אלונים, חרובים קטלבים ועצים אחרים.                                 במהלך השנים האחרונות נעשתה עבודה רבה לשיקום יער הכרמל    

הכרמל נחשב להר הירוק, המתאפיין בצמחיים רב- גוניים ורב- צורתיים. הצומח מכסה את השטח בהתאם לתשתית הגיאולוגית ומבליט אותה. צמחיית הכרמל עשירה מאוד במספר מיניה. ישנם מספר מינים שנמצאים רק בכרמל ואינם מצויים בארץ לדוגמא: בוצין אופקי, שום סתווי, כרוב כרתי, רתמה קוצנית, אכסף מבריק וחלבוב השיח. הצומח של הכרמל עשוי יער של אורנים וחרשים של חברת האלון המצוי והאלה הארץ- ישראלית וחברת החרוב ואלת המסטיק.

בוצין אופקי:  בוצין אופקי פורח באביב המאוחר, מאפריל עד מאי. תכונתו הבולטת ביותר היא עוקצי הפרחים, הגדלים הצדה בצורה אופקית, והם ארוכים פי 2 ויותר מאורך הגביע, ומכוסים שערות בלוטיות. הוא ניכר ממיני בוצין אחרים בכך שיש לו רק ארבעה אבקנים בפרח. בוצין אופקי הוא צמח נדיר, נמצא בארץ רק בכרמל. גדל במקומות סלעיים בחורש וביער ובמחצבות נטושות. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שלמזרחו של הים התיכון. בוצין משמעו נר (בארמית), והשם מדמה את הפרח הצהוב, הנישא על גבעול זקוף, לשלהבת נר. ואכן לכל מיני הבוצין פרח צהוב גדול עם חמישה עלי כותרת פרושים. הפרח מואבק על ידי דבורים אוספות אבקה. גבעול: ציר בלתי מעוצה של הצמח, הנושא עלים, פרחים ופירות
למונחון המלא

אכסף מבריק: אכסף מבריק פורח מאמצע מרס עד סוף אפריל. הפרחים פרפרניים גדולים, צבעם צהוב נוטה מעט לאדום. פרפרני (פרח): פרח של צמח ממשפחת הפרפרניים
למונחון הגביע ארוך מאוד, ישר עוטף את תחתית הפרח, שעיר מאוד.

גביע: העטיף החיצוני (הירוק בדרך-כלל) של פרח בעל עטיף כפול
למונחון אכסף מבריק הוא צמח נדיר בארץ, ראוי להגנה. הוא מעדיף קרקעות רנדזינה וחוואר ומסלע קירטוני. הוא גדל רק בכרמל ובאתרים בודדים בגליל העליון.אבלוטית (שערה): שערה המפרישה חומר כלשהו, ריחני, דביק או שמנוני
למונחון המלאיער: שטח ששולטים בו עצים גבוהים (מעל 5 מ) בצפיפות יחסית
למונחון המלאאכא

כרוב כרתי: תפוצתו בעולם היא האגן המזרחי של הים התיכון וכוללת את דרום טורקיה, כרתים, מערב סוריה, וחצי האי קרים בים השחור.  הצמח גדל בישראל רק בשמורת הטבע נחל המערות, שבחוף הכרמל, בה כמות הפרטים מוערך בכמה עשרות פרטים בלבד. מכאן החשיבות בשמירה עליו במקומו הטבעי ובביצוע מאמצים להגדלת האוכלוסייה.  ייחודו של הצמח הוא בהיותו צמח רב- שנתי בעוד שמרבית המינים המשתייכים למשפחת המצליבים הם חד-שנתיים. משום כך אותם הפרטים מלבלבים מדי שנה על גבי המצוקים עם התחלת עונת הגשמים .

רותמה קוצנית: רתמה קוצנית גדלה בארץ רק בכרמל ובגבעות שבסביבתו. גדל בחורשחורש: שטח בור ששולטים בו שיחים גבוהים ועצים נמוכים
למונחון המלא אלונים וביעריער: שטח ששולטים בו עצים גבוהים (מעל 5 מ) בצפיפות יחסית
למונחון המלא אורנים בקרקע רנדזינה שמוצאה מאבן-גיר רכה. תפוצתו העולמית מצומצמת לארצות שבמזרחו של הים התיכון. הכרמל הוא הגבול הדרומי של תחום תפוצתו העולמי. העלים פשוטים, קטנים, נושרים במהרה, לאורך הענף שקועים חריצים, ובהם מוגנות הפיוניות.פשוט (עלה): עלה בעל טרף רציף שאיננו מורכב מעלעלים נפרדים
למונחון המלא

חלבוב השיח: שיח שגובהו 0.5-1.5 מטרים, גדל אך ורק באזור נחל שיח בחברת חרוב אלת המסטיק. הוא צמח ים תיכוני. לשיח עלים גדולים ובשרניים ושלכת קיץ. הגבעולים של השיח בשרניים, אוגרים מים, ואם נגרד את הקליפה החיצונית של הגבעול נמצא רקמה ירוקה  מטמיעה. (זהרי, 1982 ו שורר, 1986).

 מבנה הקרקע והאקלים גרמו להתפתחות צמחייה המורכבת ברובה מחורשי ים תיכון כגון: אלון מצוי, אורן ירושלים, אלון תבור, חרוב מצוי, בר- זית בינוני, אלון תולע. יחידות  הצומח הנפוצות ביותר שייכות ליחידת העל של האלון המצוי. יחידה זאת מופיעה בערוצים של אשדות יגור ובאגן הניקוז של נחל גלים והיא יוצרת חורש גבוה, צפוף ומרשים.

אלון מצוי גדל על סלעי גיר, שורשיו חודרים עמוק לאדמה בין הסלעים הסדוקים. האלון המצוי מסוגל להתקיים מאות שנים. יש בו פרחים זכריים ונקביים הפורחים בחודשי אדר- ניסן.

יער אורן ירושלים נמצא על הפסגות הקרטוניות של ההר. הסלע הקרטוני בעל כושר ספיגה של מי גשמים. תכולת המים בו מגיעה עד 25% מנפחו. האורן שולח מערכת שורשים עבה ומקבילה לפני השטח בצורה רדודה ושורשים קטנים לספיגת המים. האורן תופס את הפסגות והקומה העליונה של היער כי הוא דורש אור רב.   בחברת האורן ניתן למצוא חלק מהצמחים הבאים: רתמה קוצנית, קטלב מצוי, קידה שעירה, לוטם מרווני ולוטם שעיר ומרווה משולשת. יחידה זו יוצרת תצורות של יער או חורש.

החרוב המצוי, הוא עץ דו ביתי הפורח בסוף הקיץ ופרותיו בשלים שנה לאחר מכן. רוב שורשיו עמוקים אך יש לו גם שורשים המשתרעים על פני הקרקע. החרוב לא גדל בהרים גבוהים בגלל הטמפרטורות הנמוכות של החורף.

אלת המסטיק, הוא שיח דו ביתי ירוק-עד, הוא גדל במקומות רבים בחברת החרוב המצוי.רוב  השורשים עמוקים אך יש לו גם שורשים המשתרעים על פני הקרקע. אלת המסטיק מתחדשת מהר לאחר שריפה או כריתה.

יחידת- העל של אלון התבור יוצרת ברוב המקרים יער פארק, בשטחים נרחבים בכרמל הנמוך ובשוליים המזרחיים של הכרמל.

יחידת- העל של בר- זית בינוני מופיעה לרוב בחורש מדוכא. יחידה זו המוגבלת בתפוצתה מופיעה על שטחי טרשים של דולומיט- יגור וגיר מוח'רקה, לרוב במקומות שסבלו מרעיית יתר וכריתה.

יחידת- העל של אלון התולע מוגבלת מאוד בתפוצתה. היא יוצרת חורש גבוה, לא סבוך, או יער פארק, לרוב מלווה באלון מצוי. היחידה מופיעה בעיקר בחלקים הגבוהים של דרום מזרח הכרמל. ( מרקוס, 1997)

החי בכרמל

עד תחילת המאה שימש הכרמל כבית גידול לכמה בעלי- חיים גדולים וקטנים, אך התפשטות השימו ברעל והדברות הביא להכחדתם. עוד בראשית המאה העשרים היו בכרמל יונקים רבים ובהם גם טורפים.  הטורף המסוכן היה הנמר. הנמר היה מסתתר ביום בתוך המערות ובלילה היה יוצא.

מאוכלי העשב היה קיים אייל הכרמל (שהושמד לגמרי ב 1909 ע"י ציידים). האייל היה שוכן ביערות וסבכי חורש. קרניו מפוצלות ומתחלפות כל שנה. כמו כן הושמד היחמור, אחד האיילים היפים ביותר. צבעו אדמדם מנומר לבן. קרניו של היחמור עגולות בבסיסיהן ומורחבות בקצותיהן. הצביים כמעט נעלמו מן הכרמל, אך האוכלוסייה התאוששה לאחר הקמת המדינה וכיום הם מצויים בשטחים הפתוחים אשר ברום הכרמל.

בסוף שנות ה 50 עדיין יללו התנים בלילות מתוך עמקי הנחלים שבתחום חיפה. בשנות ה60 נעלמו התנים בגלל ההרעלות, אך כיום התאוששה האוכלוסייה וכיום ניתן למצוא את התנים בכל רחבי הכרמל.

השועלים גם נמצאים בכרמל אך הזאבים נעלמו בכרמל מאז שנים. חתול הבר נעשה נדיר יותר ויותר. הסמור נלכד לפעמים, אך הוא נדיר. לעומת זאת התרבתה מאוד הנמיה. תחילה היא נפגעה מהרעלים אך היום היא מצוייה אפילו בתחומי חיפה ובקרבת הבתים.

חזיר הבר התרבה בכרמל ובסביבותיו, אפשר למצוא את עקבות רגליו ונבירותיו בכל רחבי הכרמל. לעיתים רחוקות אפשר להיתקל בחזירים עצמם וזאת בעיקר במקומות שונים בדרום הכרמל ובמדרונות הצפוניים של ההר.

היונק המצוי ביותר  בימינו בכרמל הוא שפן הסלעים. הוא נמצא כמעט בכל נחלי הכרמל, הוא מטפס על הסלע וכאשר הוא עומד עליו הוא מתמזג עמו בצבעו האפור חום.  בחורף ניתן לראות אותו בשעות הצהריים ובימי הקיץ החמים ניתן לראותו בשעות שבהם השמש לא חזקה.

המערות הרבות שבכרמל שימשו בעבר כבית גידול לעטלפי פירות ועטלפי חרקים. ההדברה המכוונת נגד עטלפי הפירות גרמה להכחדה כמעט מוחלטת של עטלפי החרקים.

מבין העופות עשיר הכרמל בציפורי השיר, חגלות ויוני סלעים. מבין הציפורים היציבות בולטים: השחרור, הירגזי המצוי, החוחית המצויה, הצופית, הפשוש, הצוצלת, הנקר הסורי. מבין הציפורים הנודדות בולטים: התכלילית, הסלעית האירופית, החנקן אדום הגב, הסבכי שחור הכיפה והזהבן.

מבין הציפורים החורפות בולטות: אדום החזה, עלוית החורף, הדוחל שחור הגרון, הפרוש והקיכלי המזמר.

כמו כן עופות רבים נפגעו והושמדו. לפני כעשרים שנה  היו מצוקי הכרמל אחד מריכוזי העופות הדורסים בארץ. נמצאו שלוש עד ארבע מושבות דגירה של נשרים. שמספרם הגיע למעלה מארבעים זוגות. הרחם הלבן שחור והעורב השחור היציב שגם הם כמעט נעלמו מן הכרמל ורק זוגות בודדים נשארו. העייט הנצי אחד מהעופות הדורסים השכיחים בארצנו הצליח לשמור על קיומו בכרמל.  כמן כן נעלם עיט הצפרדעים שדגר על עצים בכרמל.

דוגרים בימנו כמה זוגות של עקב עיטי, שהוא יציב בארץ וצבעו חום- חלוד. ניתן לראות עקבים עיטיים בסביבות חורבת דובה שבקרבת קרן כרמל, בנחל חרובים, ובנחל המערות התחתי. 

בקיץ מצוי בכרמל החויאי, המקיץ בארץ. החל מסוף פברואר אפשר לראות זוגות חויאים מרחפים בשמיים.  עורבים שחורים עדיין נמצאים בכרמל. הבזים האדומים שהיו מגיעים אלינו באביב עד שנות ה 40 פחתו מאוד בכרמל.  אך הבזים המצויים עדיין שכיחים בכרמל.

דורסי הלילה נפגעו פחות מדורסי היום וזו מהסיב שמספרם מועט מזה של דורסי היום. כיום בכרמל ידועים שבעה עד שמונה זוגות אוחים, הדוגרים במצוקי הכרמל המערבי ובנחל רקפת. ניתן למצוא כיום בכרמל את הלילית המצויה שצבעה חום- אפור בהיר .

זוחלים רבים נפגעו ונעלמו גם הם. תנין היאור חי באיזור נחל התנינים עד סוף המאה ה 19. אילו הצב הרך עדיין חי בסביבת בריכת תמסח ומערבה לה. עם השמדת הדורסים הגדולים התרבו הצפעים. נחשים הנפוצים בכרמל הם: זעמן המטבעות ותלום הקשקשים. כמו כן מצויים בכרמל: קמטן החורש, החרדון המצוי, הלטאה הזריזה, שממית העצים, שממית הסלעים, חומט הפסים, החומט הגמדי ועוד.

מהדו חיים ניתן למצוא בכרמל את הסלמנדרה המצויה שמשריצה במי מעיינות וגבים( בקרבת עוספיא) , הלטאה הירוקה שצבעה ירוק עז שנמצאת גם היא בכרמל ואילו דרומה לו היא נדירה ביותר. ( שורר, 1986  וזהרוני, תשכ"ז)  

ביבליוגרפיה:

1.       זהרוני, מ' ווגר, א'( תשכ"ז). למטייל בכרמל. ירושלים: מכון הנרטייה סאלד.

2.       זהרי, מ' (1980). נופי הצומח של הארץ. תל אביב: עם עובד.

3.       לוינזון, י' (1958). ממרגולת הכרמל לעמק דותן. תל אביב: מערכות.

4.       מרקוס, מ' (1997). הר הכרמל: סקר נוף ומסלולי טיול. ירושלים: רשות שמורת הטבע.

5.       קלפון, א' (2009). כרמל וחופו: טבע ואתרים. חיפה: הוצאת המחבר.

6.       שורר, י' (1986). הכרמל: טבע ונוף. ירושלים: משרד החינוך והתרבות.