נדידת בעלי-חיים בטבע ומעברים במהלך חיי האדם
נדידה – מעבר, שינוי,
הסתגלות, משבר:
מהי
נדידה בטבע? נדידת בעלי
חיים היא תנועה של אוכלוסיות בעלי חיים על פני מרחקים גדולים מבית גידול אחד למשנהו. הנדידה מתרחשת
בזמנים קבועים בשנה, וכוללת תנועות דו כיווניות בלבד . בעלי החיים יוצאים ממקום מסוים, עוברים לתקופה מסוימת למקום אחר, וחוזרים
לאחר זמן מה לנקודת המוצא. הנדידה נערכת לשם חיפוש אחר מזון, חיפוש
אחר אזורי מחיה עדיפים, חיפוש אחר אספקה של מזון זמין או מחיפוש אחר אתרי רבייה. ישנם דפוסי תנועה נוספים, כגון תפוצה או הגירה שבהם גם בעלי החיים עוברים מרחקים ארוכים, אך לא חוזרים לנקודת
המוצא. העופות הם בעלי החיים הידועים יותר מכולם בנדידה שלהם, אך גם יונקים שונים, וחלק מהדגים והחרקים נודדים. במהלך האבולוציה העניקה הנדידה יתרון יחסי לבעלי-חיים שונים ואפשרה להם
להתגבר על תנאי מזג אוויר קשים באזורי המחייה שלהם, וכאשר התדלדלו המשאבים בשטח
ובכלל זה מקורות המזון, המרעה והציד.
בעלי-חיים
בנדידה בטבע:
נדידת
ציפורים: נדידת
ציפורים היא הידועה והנחקרת ביותר מבין נדידות בע"ח. הציפורים מטבען, הן בעלי-החיים הניידים
ביותר. העופות מותאמים אנטומית ופיזיולוגית לחיים באוויר. התעופה מקנה לעופות את
היכולת לנוע מאזור אחד למשנהו ובחזרה, בהתאם לחילוף העונות, ובחיפוש אחר אקלים נוח
לרבייה ולמציאת מזון. נדידת הציפורים היא תנודה עונתית הקיימת, באלפי מינים של
עופות. לקראת החורף נודדים העופות מהמחצית הצפונית של כדור-הארץ לכיוון דרום,
וחוזרים צפונה באביב לאזורי הרבייה שלהם. נדידת העופות נעשית בשלושה מסלולים
עיקריים הנקראים גם "צירי נדידה". ישנם מינים שעוברים אלפי קילומטרים
בנדידתם.
הציפורים נודדות בלהקות
המונות בין 10,000 ל-30,000 ציפורים, ובתקופת הנדידה יכולות לעבור בציר הנדידה
"שיירות ציפורים" - מספר רב של להקות בזו אחר זו. שיירות אלה מונות מאות
אלפי ציפורים. נדידת הציפורים שמשה
עוד בימי קדם כאינדיקציה לשינוי במזג האוויר. הגעת עופות מסוימים, מסמנת, עד ימינו
את מועדי השנה: הסנוניות מבשרות את האביב, הנחליאלי מבשר את הסתיו.
הסיבות
לנדידת הציפורים: בראש ובראשונה נדידת הציפורים מתרחשת
מסיבה אבולוציונית. החיים בסביבה משתנה הובילו במהלך האבולוציה להתפתחות של התאמות
התנהגותיות שונות שמטרתן התחמקות מתנאי סביבה לא נוחים. אחת מההתאמות הללו היא
שינוי מקום, כלומר: מעבר למקום שהתנאים בו נוחים יותר. הגורם המרכזי שמביא לנדידה
ואף מכתיב את המסלולים שבהם עוברות הציפורים בדרכן, הוא כמות המזון הזמין בסביבה
שבה הן נמצאות. המזון הזמין תלוי במזג האוויר: ההתקררות עד קיפאון באירופה וצפון אסיה גורמת להעלמות הצמחים
והחרקים שהציפורים ניזונות מהם ולכן תתוזמן הנדידה על-פי התקצרות שעות היום בחורף
של חצי הכדור הצפוני ובאביב של חצי הכדור הדרומי. השינוי באורך היום וההחשכה
המוקדמת יוצרים שינויים בהיפותלמוס המביאים לשינויים הורמונליים והפרשה של
פרולקטין, טסטוסטרון ומלטונין הגורמים לעליה של כ-40% באכילה, עליה של 15%-50%
בצבירת השומן וכן שינוי בדפוסי השינה שיאפשרו נדידת לילה. כך נוצרת התאמה גופנית
לתהליך הנדידה. הרווח העיקרי בנדידה הוא החיסכון באנרגיה. הימים הארוכים של הקיץ
מאפשרים לעופות מקננים לתת טיפול והזנה טובים יותר לגוזליהם וכן תורמים לעלייה
בכמות הביצים. בנוסף, ציפורים נודדות, אינן חוות את חווית החורף ואינן צריכות
להשקיע אנרגיה בחימום והישרדות בקור.
מחיר
הנדידה: בנדידה סיכונים רבים וביניהם: המסע עצמו דורש
השקעת אנרגיה רבה ומאמץ רב. הציפורים עפות קילומטרים רבים והמסע דורש מהן להסתגל
לשינויים רבים במהלכו. במסע עצמו ישנם סיכונים של תשישות ומוות – ציפורים רבות
נחלשות במהלך המסע ולא שורדות אותו, המסע מזמן טורפים רבים כגון: בזי חופים, עטלפי
פירות וכדומה, במהלך הנדידה הציפורים חשופות למחלות וטפילים ובחזרה מהמסע יש צורך
בשיקום התשתיות וקיימת סכנה של אובדן הטריטוריה שנעזבה.
עזרים
להתמודדות במהלך הנדידה: הציפורים משתמשות במספר
טקטיקות להתמודדות עם הנדידה והן: הציפורים נודדות כלהקות בעלות מספר פריטים רב
משיקולי אווירודינמיקה והגנה, הלהקה נעה בצורת V המאפשרת חסכון באנרגיה,
הציפורים נמנעות ממעבר דרך מכשולים העלולים לסכן אותן כמו הרים גבוהים ומצבורי מים
גבוהים בדרכן, הציפורים נודדות בלילה כאשר מזג-האויר נוח יותר והן פחות חשופות
לטורפים, הציפורים נודדות בנתיבים מסורתיים וכך הדרך מוכרת לחלק מהלהקה והסיכוי
לטעות בדרך קטן.
נדידת הגנו: הגנו
הוא אוכל עשב גדול, שחי בערבות אפריקה. מישורי מזרח אפריקה האינסופיים מהווים
תפאורה נאותה לאחת מתופעות הטבע הידועות והחשובות בעולם: נדידת כמיליון וחצי בהמות
הגנו. ממישורי הסרנגטי העצומים בטנזניה אל מעבר לגבול, לגבעות החומות של שמורת
מסאי מארה בקניה, נודדים מדי שנה במחזוריות, למעלה מ-1.4 מיליון פרטים של גנו
וכחצי מיליון זברות ואנטילופות. אלו עושים דרכם במסלול מעגלי בכיוון השעון, מרחק
של כמעט 3,000 ק"מ בשנה, כשמטרתם לתור אחר אזורי מרעה בהם העשב ירוק יותר.
בעקבותיהם נודדות גם חיות הטרף הגדולות של אפריקה. למסע הגדול הזה אין התחלה ואין
סוף. הגנו מנהל חיים ארוכים וסיזיפיים של נדודים בעקבות מי שתייה ועשב למרעה,
ועלייה לרגל למקומות בהם הם נמצאים. נקודה העשויה לשמש כהתחלה וסוף למסלול הנדידה
היא עונת ההמלטה, שבשל הקושי ללדת בדרכים, מצטמצמת לתקופה של שישה שבועות, כאשר
רוב ההמלטות מתרכזות לשבוע אחד בלבד. כך מצליחים הגנו למנוע מהטורפים, האורבים להם
בציפייה גדולה, לחסל עגלים רבים מדי. מסוף ינואר ועד אמצע מרץ נולדים כ-400 אלף
עגלי גנו בפארק הלאומי של הסרנגטי. הנדידה הגדולה מתפרסת כמעט על כל השנה, כאשר
ישנם כמה חודשי הפוגה. מסלול הנדידה יוצר מעין משולש שקדקודיו בסרנגטי, בשמורת
נגורו-נגורו שבטנזניה ובשמורת מסאי מארה בקניה. בתחילת ינואר ממלאים עדרי הגנו,
ועמם בני לווייתם – הזברות, את המישורים האינסופיים של דרום הסרנגטי ואת השמורה
הייחודית נגורו-נגורו, כשהם ניזונים מהעשב שצמח לאחר הגשמים. התדלדלות הגשמים
לקראת סוף ינואר מפסיקה את צמיחת העשב הטרי ושולחת איתות לגנו לעשות כפי שעשו
אבותיהם – לנדוד צפונה. בין יולי לאוקטובר, עדרי הגנו רועים בשמורת מאסאי מארה
בקניה. באוקטובר ונובמבר מתחילים לרדת גשמים, והעדרים מתחילים את הנדידה בחזרה
לסרנגטי. למרות הסכנות הרבות שצופנת בחובה הנדידה, הגנו בכל זאת נודד על-מנת למצוא
מזון ומים זמינים מעבר לנהר וכך לשפר את סיכויו לשרוד.
לקראת הנדידה הגנו
מבצע טקסי הכנה: התכנסות וחיבור לקבוצה לקראת הנדידה, הגדרות וחלוקת תפקידים – מי
מוביל, מי מאסף (לדוגמא: הזברות מובילות כיוון שהן זוכרות את הדרך למקורות המים
והמזון, יצירת שליטה דרך מאפיינים מוכרים כדי להקטין "שטחי אי-וודאות: הליכה
בנתיבים מסורתיים, נאמנות לאתרי רבייה. בנוסף – יצירת המשכיות על-ידי הדרכת
הצעירים.
נדידת דגי הסלמון:
שימוש באלמנטים מעולם
החי במהלך הטיפול: לכל
יצור חי יש כוחות שאנו יכולים ללמוד מהם. בטיפול אנו משתמשים בארכיטיפים, סמלים
ומטאפורות של בע"ח שאינם נמצאים בחדר. הרעיון הוא שיש לאדם ידע על בע"ח
שלא ידוע לו שהוא קיים אצלו, אלא קיים בקולקטיב, ובשל ידע זה, המטופל נמשך
לבע"ח מסוימים ומזדהה איתם.
מעברים בחיי האדם: בחיי האדם קיימים
מעברים ושינויים המקבילים לנדידה אצל בעלי-החיים. מעבר זה להתחיל משהו חדש שדורש
התכוננות, הסתגלות והתמודדות. ישנם שני סוגי מעברים: יש מעברים התפתחותיים שהם
מעברים מצופים, המתרחשים בחיים באופן טבעי, למשל: מעבר מהגן לביה"ס,
מביה"ס לצבא, נישואים, הבאת ילד לעולם. למעבר הצפוי ניתן להתכונן מראש, לשוחח
על-כך וישנם מעברים לא מצופים, למשל: גירושין, פיטורין, פרידה מחבר, מוות פתאומי. התחושות
המלוות למעבר הן תחושות של חוסר אונים, חשש, חוסר מוכנות לקבל את המצב, חרדה, כעס.
פעמים רבות המעבר כולל משבר ורגרסיה. המעבר דורש השקעת אנרגיה רבה. אדם צריך לפתח
מנגנוני הגנה ולדעת להתמודד עם המעבר הצפוי. כאשר אין יכולת התמודדות טובה, עלול
להתפתח משבר. כאשר אדם מתכונן למעבר בצורה טובה, הוא מקבל תחושת שליטה שתעזור לו
להתמודד עם המעבר ותימנע משבר.
בכל מעבר יש יתרונות
וחסרונות, למעבר יש מחיר: בדידות, ויתור על המוכר, ויתור על תחושת ההגנה. אך יש גם
יתרונות: הכרת החדש, עצמאות, התחלה חדשה והזדמנות להיבנות,
תחושה שהכל פתוח.
איך מתמודדים עם מעבר?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה